החלטה בתיק תא"ק 13612-09-11

1.     זוהי תביעה בסדר דין מקוצר על סך 526,995 ש"ח אשר המבקש הגיש כנגדה בקשת רשות להתגונן. בדיון בבר"ל הודיע ב"כ המשיב כי הוא מוותר על חקירת המבקש והצדדים הגישו סיכומים בכתב. הרקע לתביעה הוא הסכם התקשרות בין הצדדים מחודש אפריל 2005 ולפיו רכש המשיב מניות בחברה זרה והמבקש, יחד עם אדם נוסף, התחייבו כי בעת מכירת המניות יקבל המבקש תמורה בשיעור 110% מהמחיר בו רכש את המניות. בהמשך הגיעו הצדדים להסכם שני מיום 10.12.2009 (להלן: "ההסכם").

2.     המבקש טען כי המשיב אינו חולק על הטענה העובדתית, כי האופציה, כלומר הזכות לרכישה נוספת של המניות בעלות של 110% מהמחיר בו נקנו על ידי המשיב, הינה זכות של המבקש. משוויתר ב"כ המשיב על החקירה הנגדית, הרי שאינו חולק על טענה זו. עוד טוען המבקש כי המשיב בחר שלא לחקור את המבקש על תצהירו ולכן הסכים לפרשנות לסעיף 4.2 להסכם כפי שפירש אותה המבקש. עוד טוען המבקש כי על פי סעיף 2 להסכם קמה למשיב החובה ליתן הוראת מכירה אוטומטית כאשר מחיר המנייה מגיע לסך של 6.5 סנט לפחות ומשבחר המשיב שלא לעשות כן אין לו אלא להלין על עצמו.

3.     המשיב טען כי הגנת המבקש היא הגנת בדים, כי מדובר בהסכם פשוט לפיו התחייב המבקש לשלם למשיב את הסכום הקבוע בהסכם, אשר הוגדר על ידי הצדדים כפיצוי, וכי לא ניתנה למבקש כל אופציה או זכות אחרת מלבד לשלם את הסכום שנקבע בהסכם. עוד הוא טוען כי האחריות למכירת המניות הוטלה על המבקש היה ומחיר המנייה יעלה על סך 6.5 סנט.

דיון והכרעה

4.     הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם) וב ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41.

5.     טענת ההגנה העיקרית של המבקש היא טענה שעניינה פרשנות ההסכם הנוגעת ליחס שבין סעיף 1 לבין סעיף 4 להסכם. בשלב זה ובטרם שמיעת כל הראיות אני מוצאת כי הפרשנות שטען לה המבקש אינה בלתי אפשרית, ולמרות שהיא אינה נראית משכנעת במיוחד, יש לאפשר לו על פי הפסיקה את ההזדמנות לנסות ולהוכיח כי אכן זו הייתה כוונת הצדדים.

6.     יתר על כן, הטענה בדבר חובתו של המשיב לתת הוראת מכירה אוטומטית כאשר מחיר המנייה מגיע לסך של 6.5 סנט לפחות ואשר מסתמכת על סעיף 2 להסכם היא טענה שגם אותה מן הראוי לשמוע ולפיכך לתת בגינה רשות להתגונן.

7.     יחד עם זאת, אציין כי נוסח ההסכם בכללו תומך יותר בטענות המשיב ולפיכך סיכויי ההגנה של המבקש אינם גבוהים ובמקרים כגון אלה עומדת לבית המשפט סמכות על פי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 לחייב בהפקדת ערובה כתנאי למתן הרשות להתגונן. לפיכך אני קובעת כי כתנאי למתן בקשת הרשות להתגונן יפקיד המבקש סך של 250,000 ש"ח בקופת בית המשפט וזאת עד ליום 1.9.2012.

8.     לאחר הפקדת הסכום ינתנו לצדדים הוראות להמשך ניהול התיק.

9.     תזכורת פנימית ליום  5.9.12.

ניתנה היום,  י"ח תמוז תשע"ב, 08 יולי 2012, בהעדר הצדדים.